​קשרים חברתיים הם חלק משמעותי מההתפתחות בגיל הילדות וההתבגרות.
כשיש קושי בתחום הזה הוא עלול להשפיע עמוקות על על הבטחון העצמי ועל תחושת השייכות.

יש ילדים שרוצים קשרים אך לא יודעים כיצד ליצור אותם ונמנעים מחשש לדחייה.
ולעיתים מי שחוו פגיעה חברתית מעדיפים להתרחק כדי לא להיפגע שוב.

לאורך זמן, ההימנעות מחזקת את תחושת הבדידות.

אצל ילדים ובני נוער זה יכול להתבטא ב:
• קושי ליזום שיחה או להצטרף לקבוצה
• פחד מדחייה או לעג
• פרשנות שלילית למצבים חברתיים
• תחושת שונות או חוסר שייכות
• הימנעות ממפגשים ואירועים חברתיים

 

מה עושים בטיפול?

הטיפול מתמקד בזיהוי דפוסי החשיבה וההתנהגות שמקשים על יצירת קשר.

• זיהוי מחשבות אוטומטיות כמו “לא יאהבו אותי”

• תרגול מיומנויות חברתיות באופן מובנה ומעשי

• בניית חשיפות הדרגתיות למצבים חברתיים

• חיזוק ביטחון עצמי דרך חוויות הצלחה קטנות

הילד לומד להתמודד עם סיטואציות חברתיות מגוונות, כגון שתיקות ומבוכה ולהכיל אותן. 

בהדרגה עם החשיפה לעוד ועוד מצבים כאלו מתפתחת תחושת מסוגלות והיוזמה מחליפה את ההימנעות.

 

תפקיד ההורים בתהליך

הורים רוצים להקל ולעזור, אך לעיתים מגינים יתר על המידה או מתערבים במקום הילד.

בטיפול ההורים מקבלים כלים:

• דרכים לעידוד עצמאות חברתית תוך הפחתת מתח

• שיקוף מצבים חברתיים באופן מאוזן מופחת ביקורת

• חיזוק החוסן האישי והתמודדות עם הפחד מדחיה

• ליווי אפקטיבי לחוויות חברתיות בצורה אמפטית ומכילה

הטיפול ממוקד ומבוסס מחקר, עם מטרות ברורות ותרגול יישומי.
המטרה היא שילוב חברתי באמצעות פיתוח חוסן אישי וגמישות מחשבתית המעודדים תחושת שייכות אמיתית.